משה רדמן אבוטבול על המחאה - תוכן, אירגון, מימון, הנהגה, ציבור - נגד ההפיכה המשטרית, שחיתות נתניהו והמשך מלחמת עזה

״כאוס מאורגן,״ מתאר משה רדמן אבוטבול, להלן מר״א, את פעילות המחאה נגד ממשלת נתניהו, מעשיה ומחדליה זה שנתיים וחצי, מהכרזת יריב לוין על ההפיכה המשטרית, דרך מלחמת 7 באוקטובר ולקראת הבחירות לכנסת, בעוד כך-וכך חודשים.

רוצה לומר, לאנרכיה - הגנאי המופרך בפי חסידי נתניהו - אין היררכיה. יש ״שולחן״ (מונח ששימש את בן-גוריון, גולדה ושרים אחרים לאיפיון הממשלה ודיוניה) שסביבו מתכנסים הוא, שקמה ברסלר ופעילים בולטים ומתמידים נוספים, מתייעצים, מתאמים ומחליטים בהסכמה רחבה ככל האפשר; וצעידה שלובת זרועות, מבססת בכורה, בראש טורי צלייני דמוקרטיה במעלה הדרך לירושלים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הפעם באולפן עמותת המתנדבים שלו בהרצליה, מספר רדמן על כיווני הפעולה, ההתארגנות וההידברות של מובילי המחאה. בין השמות הנזכרים, מהם לחיוב ומהם פחות: יאיר גולן (המנהיג הפוליטי המבטא נאמנה וללא מורא את השקפותיו של מר״א), אהוד ברק, בני גנץ, יצחק הרצוג, גדי איזנקוט, יאיר לפיד. עלותן המצטברת והנתרמת של ההפגנות, העצרות והפעילויות הנוספות, הוא אומר, נאמדת במאות (״נמוכות״) של מיליוני שקלים, הרחק מהמיליארדים שהיריבים מדמיינים.

האיש הנמרץ בחולצת הטריקו הלבנה, שלדבריו אין בדעתו להמיר בשנים הקרובות בחליפת ח״כ, גילה את כוחה של ההובלה כשחסם עם מאות מפגינים את איילון, ערב אביבי אחד ב-2003, ומאז צבר עוד כ-10 מעצרים וספג אלימות משטרתית לתפארת, אך מזדהה עם מצוקת השוטרים והסוהרים וחותר להידברות עניינית עם מפקדיהם. לא עם נתניהו, שמקורביו גיששו אחר פגישה מפייסת, כביכול. מר״א וחבריו חשדו בכוונות השליחים והחליטו שלא משתלם להצטלם כמופעלים-משוטים.

למחוללי ההפיכה המשטרית היו מניעים שונים, שהשתרגו זה בזה למזימה משותפת. נתניהו רצה בהצלחתה כמילוט מאישומיו, פן יורשע. רדמן, אולי במפתיע, מאותת שאינו בקוטב הקנאי של המחאה: הוא מוכן להעניק לנתניהו הישג בדמות הסדר טיעון וחנינה נשיאותית, ובלבד שייעלם סופית מהשדה הפוליטי.

אולפן: אמנון האס