יאיר טל על אביו, ״טליק״; מלחמות יום הכיפורים שלהם, ביניהם ובספרם; הידידות-יריבות עם דדו אלעזר; הטנק ״מרכבה״ כנושא למחלוקת משפחתית

23 קצינים בצה״ל הגיעו עד כה לדרגת רב-אלוף, בתפקידם כרמטכ״ל. מעטים מהם הותירו חותם. מתוך מאות האלופים שכיהנו והעשרות שקיוו ולא זכו, לקומץ היו השפעה ויוקרה חריגות מעבר לזמנם - אלון, שרון, טל. ישראל טל, ישרוליק של הילדות כפרא אדם בבאר טוביה וטליק בפי כל מהצבא הבריטי ואילך (אבל ״המפקד״ בשריון, ולא רק בו), היה שילוב מיוחד של תבונה וכוחניות, אסטרטגיה והנדסה, פילוסופיה וטכנולוגיה. אם ידין, דיין ורבין נמצאים בראש רשימת הרמטכ״לים, טל לידם על הפודיום של האלופים.

לשיא רישומו הצבאי הגיע טל באמצע שנות ה-60׳, כבונה. כוח ומפעילו, מפקד גייסות השריון והאוגדה שהושתתה על גי״ש והיוותה את העוצבה המובילה בחזית הדרום במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה התעמת עם הרמטכ״ל הבא, בר-לב, בסוגיית ההיערכות להגנה בסיני וסירב לעשות שקר בנפשו כתנאי לתפקיד אלוף פיקוד הדרום (חברו ושותפו הרעיוני, שרון, שנועד לפיקוד המישני בצפון, קפץ על המציאה). עד שבר-לב פינה את לשכת הרמטכ״ל לדדו אלעזר התמקד טל בתוכנית הפיתוח והייצור של הטנק הישראלי עם המנוע האמריקאי - מרכבה.

כשאדם נושא את הכינוי ״אבי ה׳מרכבה׳״, לא קל להיות בנו האמיתי. במובן מסויים, יאיר טל הוא נציג אופייני של דור ילידי תחילת שנות ה-50׳ שספג את עיקר המחץ של מלחמת יום הכיפורים - שירות קרבי, פיקוד זוטר, קו המגע. במובן אחר, לא ממש אופייני אם גם לא יחיד, בנו של קצין בכיר מאד, במקרה זה סגן הרמטכ״ל. 1973, רבע מאה לאחר 1948, היתה מלחמת האבות שבמצפה הפיקוד העליון הדואגים לבניהם שבחזית - דאגה ששוב ושוב היתה לדאבה. יאיר טל נפצע פעמיים; בשנייה פונה ואושפז.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר יאיר טל את מסלולו האישי, משימותיו כסגן מפקד פלוגה בגדוד 9 בגיזרה הצפונית של התעלה, פגישותיו עם הוריו בבית החולים ושלושת הספרים שחיבר, או שהיה שותף לחיבורם, לאחר מות אביו. החשוב שבהם מבוסס על מחקר מלחמת יום הכיפורים, שיאיר המשיך בעקבות טליק.

יותר מיובל שנים לאחר המלחמה, שצלקה קשות את נפשו של ישראל טל ולקראת סוף המאה גם פגעה בגופו ללא תקנה בעימות מילולי עם אלוף צעיר ממנו, היא עודנה שם, במשפחת טל, כצללית כהה ודוממת של מרכבה בחניון לילה. 

טליק הציל את ישראל מחידוש קטלני ללא תכלית - זולת ריפוי גאוותם הפצועה של שר הבטחון דיין והרמטכ״ל דדו - בהיותו מפקד חזית הדרום בחודשיים האחרונים של 1973. הוא שילם על כך בסילוקו מהפיקוד, בקרע כואב עם דדו ובדחיקתו להחלטה עיקשת לפרוש מצה״ל ולוותר על הסיכוי להתמנות לרמטכ״ל שישקם את הצבא. בנו, שלא תמיד הסכים איתו בחייו, תרם רבות להעמדת מצבה מודפסת - ועכשיו גם משודרת - לאחד מאנשי הבטחון הבולטים ביותר בתולדות ישראל.

בולט וכאוב (ולעתים גם מכאיב, ואז מצטער). לא נכון לחשוב, ציטט אותו יאיר בספרו ״טליק: פרקי חיים״, ש״החיים הם ים רצוף של אושר, שלפעמים צצים בו איים של צער וכאב. המציאות שונה. החיים הם ים רצוף של צער וכאב, שלפעמים מופיעים בו איים של שמחה ואושר״. 

הפיק : איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב