ג׳וש בריינר על עיתונות כשליחות ציבורית וסיקור המשטרה בתקופת בן גביר

יהושע (ג׳וש) בריינר הוא אדם במשימה. מפעמת בו שליחות, לשמר ולשפר את מדינת ישראל, לעשותה טובה וראויה יותר לבנותיו, שגילן חד-ספרתי. 

במובן הצר, בריינר אינו עובד ציבור - הוא כתב המשטרה והפלילים של ״הארץ״ - אך ברוחו ובמעשיו הוא שליח ציבור. עבודתו מאפשרת לו, וערכיו מחייבים אותו, להיות המפקח-הכללי של המפקח-הכללי, ובמיוחד של השר המושך בכל חוטי המשטרה, בן גביר.

איתרע מזלם של השניים, שהכרותם מהקשר מקצועי אחר, כשבריינר היה כתב שטחים ובן גביר התמחה בפעלולים שהזניקו אותו במעלות הפוליטיקה של הימין באגפו של נתניהו, קדמה למצבם ההדדי העכשווי. בריינר הוא לפיכך גם בנגבירולוג מומחה וגם אביר מוביל במסע-הצלב נגד ראש מפלגת עוצמה יהודית.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר בריינר על דרכו מילד דתי לכתב צבאי והלאה, ללימודי משפטים - והתמחות אצל סגן ראש מח״ש, משה סעדה - ולסיקור תחום הפלילים.

בן גביר מצטייר מתיאוריו כפוליטיקאי ממולח, היודע את נפשות שתי הבהמות - הקצונה והתקשורת. לכל אחת משתיהן אבוס והן רעבות למה שבן גביר יכול לשים בו, דרגות לשוטרים וחומרים לעיתונאים. בריינר בודד, לדעתו (ולא שיצטער אם יימצא שאכן כך), בין הכתבים שאינם מקיימים עם בן גביר קשרי תועלת הדדית.

בעידן של התנשאות האלקטרוניקה לסוגיה על עיתונות הדפוס (שאמנם אינה מתנזרת מדיגיטליות ומפודקסטים), בריינר הוא נציג טוב של העיתונות ההגונה והאיכותית מהסוג הישן אך לא המיושן. את הזן הזה הבינה המלאכותית תוכל לחקות, אך לא להחליף.

אולפן: אמנון האס