
ברוך שפיגל: ״סכנה ליציבות ממלכת ירדן היא סכנה לשלומה ולבטחונה של מדינת ישראל״
About this episode
גדודי חטיבת גולני שהוצבו ב-7 באוקטובר אשתקד בגבול עזה - 13 ו-51 - נפגעו קשה במתקפת חמאס. עשרות חיילים ומפקדים נהרגו ורבים נפצעו. ותיקי החטיבה, קצינים במילואים ובדימוס בדרגות אלוף-משנה ותת-אלוף, התגייסו בו ביום לתמוך בחטיבתם, שהיתה להם לאורך שנים - ולא לתפארת המליצה - למשפחה, או ליתר דיוק לאחווה. ״כשבגולני אומרים ׳אחי׳,״ מדגיש ברוך שפיגל,״זאת לא סתם אמירה. מתכוונים לכך.״
תא״ל במילואים שפיגל, שהיה מח״ט גולני בסוף שנות ה-80׳, תקופת לבנון והאינתיפאדה, הוא מהענווים והאהודים במפקדי החטיבה לדורותיהם. הוא, כחבריו, ממלא את מקומם של מפקדי ההווה, הרתוקים ללחימה, במטלות הקשות של ייצוגם בהלוויות, לבושים במדים עם תג העץ; בנשיאת הספדים; בליווי המשפחות האבלות.
שפיגל, בן טבעון, היה לוחם בסיירת גולני במלחמות ששת הימים וההתשה. הוא לא רצה בשירות קבע ואף לא בקצונה. מלחמת יום הכיפורים, שבקרבותיה בצפון השתתף ושפגעה קשות בגולני, החזירה אותו לשירות. במהרה היה למפקד פלוגה, בהמשך למג״ד 12 ולבסוף למח״ט, מפקדם של מג״דים כאמיר מיטל וגדי איזנקוט. במעלה הדרך התרשם מאד מקצינים כאחים נחמיה ודוביק תמרי, אורי שגיא, דורון רובין ומאיר דגן. בשושלת גולני הוא בן הדור שבין שגיא ואילן בירן לגבי אשכנזי, משה קפלינסקי, ארז גרשטיין ואיזנקוט.
מיטל נהרג במבצע ״כחול וחום״, בפיקוד אל״מ שפיגל, נגד יחידה של אירגון אחמד ג׳יבריל באזור נועימה. גורמים שלא היו בשליטת שפיגל - תיפקוד שייטת 13, המודיעין שהביאה יחידת מפעילי הסוכנים 504, השפעת קרקע שלא נבדקה עד תום על צעידת לוחמים וכלבים (שלא עמדו במאמץ ונישאו באלונקות) - חוללו סדרת תקלות, כולל אובדן קשר עם ארבעה לוחמים, שחייב מבצע חילוץ מאתגר. המשימה בוצעה ולימים - מאוחר מדי לרושם הראשוני - התברר שההישג היה גדול מהדיווח המיידי, אך בשפיגל דבק (ובמפקדו, האלוף רובין) דימוי הכשלון. בכך נגרם לו עוול, שבסגנונו המאופק נמנע מלהתקומם כנגדו.
אילו התקדם בשעתו במישרין לאוגדה מפיקוד על חטיבת בית-הספר למ״כים ולחי״ר, כמו - למשל - איציק מרדכי (או משה לוי, ממפקד חטיבות מרחב ומילואים), בלי לעבור בחטיבה סדירה, היה בודאי מגיע לצמרת הצבא; אבל הוא סירב לוותר על שאיפתו לפקד על גולני, וזאת עדיין גאוותו.
בחלק האחרון של מסלולו היה למומחה בקישור עם צבאות וכוחות זרים, כיהן כסגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים ונקרא לייצג את צה״ל בקבוצת המעקב ישראל-לבנון ליישום הבנות ״ענבי זעם״, שכללה גם נציגים אמריקאים, צרפתים וסוריים. ממתכונת זאת עולים לקחים הראויים להילמד במשטר הפסקת האש עם חיזבאללה.
שפיגל הוא מהדוברים הלהוטים והרהוטים ביותר של חשיבות הממלכה ההאשמית לבטחון מדינת ישראל. הוא עמל זה שלושה עשורים, במדים ובלעדיהם, מתקופת חוסיין-רבין והשתתפותו במגעים חשאיים ובהשגת השלום, על הידוק הקשרים עם ירדן. פזיזותם האווילית של חסידי ״ירדן היא פלשתין״, שביניהם היה - ואולי עודנו - נתניהו, מדאיגה אותו: בנפול חלילה המשטר בעמאן תיפול גם אבן מרכזית בחומת ההגנה על ישראל ממזרח, ממרחב איראן-עיראק.
אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב
Get every episode summarized
Each time אפרכסת publishes, we email you a written briefing from the transcript — the topics, who appeared, and any specific claims, with the ad reads skipped.
Email me new episodesFree for 3 shows. No card needed.
Hosts & guests
No transcript yet
This episode has not been transcribed. Request it and it moves to the front of the queue.
More episodes
More from אפרכסת

אודי שני חוזר ל״אפרכסת״
אפרכסת

גיא חזות: ״מוקד הכשלון הפיקודי והמודיעיני ב-7 באוקטובר - באוגדת עזה״
אפרכסת

אבי דדון על שדות מיכה וגבעת וושינגטון, תחזוקה ולוגיסטיקה, גבול לבנון ופיקוד המרכ...
אפרכסת

אודי שני: ״ברק לא רצה בגנץ כרמטכ״ל כי העריך שלא יהיה התקפי כמו גלנט מול איראן״
אפרכסת