ניצן נוריאל: כמח״ט שומרון בערב הנורא של רצח רבין מיהרתי לקבר יוסף וראיתי את הנאספים שם מרימים כוסיות ״לחיים״

תת-אלוף במילואים (עדיין בתפקיד בכיר במפקדת העומק) ניצן נוריאל הוא זן מיוחד של פנימי-חיצוני. בוגר תיכון מקצועי שסירב לשיבוץ כטכנאי כדי להגיע לחי״ר. קצין נח״ל שנקלט בגולני והיה שם למפקד פלוגת ה״עורב״ ומג״ד 12. נציג צה״ל בוושינגטון שרקם קשרים הדוקים עם הארמי, המארינס והכוחות המיוחדים. בחייו המשפחתיים, נער מהקריות (ביאליק) שהתגורר עשרות שנים בקיבוץ (גבע) ועכשיו ביישוב קהילתי לא הרחק משם (גן-נר).

נוריאל הוא מהדור הלוחם - והפצוע - של לבנון 1982-2000. מפקד בנח״ל, בבה״ד 1 ובגולני, קצין המבצעים ולימים קצין האג״ם (בנסיגה מלבנון) של פיקוד הצפון, נספח צבאי, ראש חטיבת קשרי החוץ באגף המבצעים, ראש מטה הלוחמה בטרור. במוצאי השבת של ההתנקשות ברבין נחרד להיווכח שמתנחלי שומרון חוגגים את הרצח.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא משחזר את התקופה המתוחה שלקראת פינוי דרום לבנון ואת נסיבות החטיפה הקטלנית בהר דב ב-7 באוקטובר 2000. הטלת האחריות הגיזרתית על מפקד אוגדה 36 צבי גנדלמן ולא על שכנו מאוגדה 91 משה קפלינסקי לא היתה הוגנת, הוא קובע ומנמק.

במרכזי הערכה של קצונה על סף הבכירות הוא מאבחן מפקדים שהיטיבו לשרת ולהוביל בשדה, אך מנקר בו ספק אם הם ספקנים - הוא מפקפק עד כמה ניחנו ביכולת, או בעוז, לפקפק. זה, לדעתו, אחד הכשלים הרבים שביסוד 7 באוקטובר 2023.

אילו גילה ברבים כל מה שראה ושמע בחברתם של שרה ובנימין נתניהו, גבי אשכנזי ואחרים, בודאי היה משכיל את שומעיו, אך הפצרות אינן מועילות: סודותיו שמורים איתו. אם יש לכך תאריך תפוגה, הוא יתברר בהמשך.

אולפן: אמנון האס
עריכה: עופר בדרשי