עטר דגן על ילדות והתבגרות בקיבוץ מרחביה, קורס טיס, חיל התותחנים, אתגרי פיקוד, תרבות אירגונית בצה״ל, המציאות מאחורי המליצות על ערכים ואנשים, מפולת 7 באוקטובר והסיכוי להשתקם ממנה

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry

כבנו של טייס קרב, חבר מרחביה שבעמק יזרעאל, גדל עטר דגן בסביבה שבמרכזה הקיבוץ והצבא. הוא התלווה לאביו לבסיס הסמוך, רמת דוד, צפה בהמראות ובנחיתות, הקשיב לסיפורי בני מחזורים קודמים שהצטיינו בחיל האוויר וקיווה להצטרף אליהם בתורו.

למרות אופיו המרדני וחומד הלצון הצליח כפרח טיס עד למחצית הקורס. אז לא התאפק בטיסת סולו, ביצע תרגיל מסוכן ושרד תאונה אך הופנה לאפיקים קרקעיים יותר. מבין החלופות שהוצעו קסמה לו קצונה בתותחנים. גם כצוער התגרה בשלטונות ועמד שוב ושוב בפני הדחה; הוא ניצל ממנה בזכות חוות הדעת המעולה של חבריו לצוות, שהרשימה את מפקד בה״ד 1 יותר מהסתייגות המדריכים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דגן, אלוף-משנה בדימוס, על פרקים מספקים לצד מתסכלים בשירותו הצבאי. כשהוזמן לפקד על יחידה טרייה בחיל התותחנים, שתכלית הקמתה בלימת פלישה משוריינת של אוגדות סוריות לגולן, התאכזב לגלות שצה״ל, בשיגרת מחשבה, רואה בה עוד סיירת נבחרת עם טילים ולא מסגרת חדשנית להפעלת אמצעי-לחימה מהפכניים מטווח רחוק.

מפקדו באוגדה 91 בסוף תקופת לבנון, משה (קפלן) קפלינסקי, מינה אותו לקצין האג״ם של פיקוד המרכז, תפקיד מפתח באמצע העשור הראשון של המאה, תקופה עמוסת משימות ופגועת מאבקי אגו בין אישים ואירגונים. כשהתבדח כדרכו באחד הדיונים במטכ״ל הזכיר לו קפלינסקי, כבר סגן הרמטכ״ל, שבקרייה לא מאמינים בהומור.

מאחר שלא היה קצין שיגרתי ולא שם את אוכפו על סוס אביר שירכיב אותו אל השקיעה - הוא עדיין מעדיף טרקטור - נותר בדיוני האיוש ללא תפקיד תת-אלוף שבעליל היה ראוי לו. הפער שבין הציפיות המוצהרות למציאות הבינונית לא הפתיע אותו. צה״ל הציע לו פיצוי בדמות נספחות צבאית. בלונדון, הסכים דגן, ונשלח לוורשה.

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב