אילן הררי על שואה ומשפחה, גולני ונח״ל, דרום לבנון ואסון המסוקים, כוננות וכשירות, 7 באוקטובר ועתיד הצבא

מעטים הקצינים הלוחמים בצה״ל, אמר לאחרונה גדי איזנקוט, שעברו יותר התנסויות קרביות, הסתערויות ופציעות, מאילן הררי, חברו מגולני וגם כיום.

תת-אלוף במילואים הררי, שלמחרת ה-7 באוקטובר התגייס לסייע בייצוב חטיבת הנחל (כבר לא נח״ל) שאיבדה את מפקדה, הוא נציג מובהק של דור המלחמה והשהייה בלבנון, 1982-2000. התחיל כקצין זוטר, המשיך כמפקד פלוגה וגדוד ובתפקידי מטה בגולני וסיים שם כמפקד החטיבה המערבית 300 באוגדת הגליל וכמח״ט הנחל בעת אסון המסוקים, גדול אסונות צה״ל עד ל-7 באוקטובר,,כאשר מתוך 73 חללי התנגשות היסעורים והתרסקותם היו 30 נחלאים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר הררי על רקעו המשפחתי - אב שורד שואה ומפקד בצבא מ-1948 עד סמוך למלחמת יום הכיפורים ואם בת קיבוץ מלכיה; ילדות בשכונת קציני צה״ל מעוז אביב ובשבט הצופים במקום (כעת בצופי ראש העין); ויתור על ההצטרפות לחבריו בגרעין הנח״ל לאורטל לטובת גולני, החטיבה של אביו.

הררי מתאר את העול המשימתי הרצוף בלבנון ואת הרגלי החיים בכוננות מתמדת, ״לישון בג׳יפ בבגדים ובנעליים״ כי התקפת חיזבאללה על מוצביהם עלולה לבוא בכל רגע, בכל שחר. כמג״ד, הוא ניהל את הקרב העז ביותר, והקטלני מכולם לאויב השיעי; וכמח״ט נדרש לאזור את כל תעצומותיו לטפל במשפחות השכולות ובלוחמים ההמומים.

כתת-אלוף התנסה בקשרים עם רשויות מקומיות כראש מטה פיקוד העורף (ואחר כך כראש העיריה הממונה בלוד וכמנכ״ל עיריית ראש העין) והיה קצין חינוך ראשי. ניתן להבין מדבריו על גלי צה״ל שבנסיבות אחרות מהעכשוויות, הנגועות בפוליטיקה, היה תומך ברמטכ״ל שיחליט לסגור את תחנת השידור ״כמו כל חטיבה או טייסת״.

שבע שנים, בעיקר בתקופות בני גנץ, גדי איזנקוט וסגניהם, כיהן כמבקר צה״ל וערך עשרות ביקורות כשירות וכוננות. הוא משבח במיוחד את איזנקוט, גם על עמדתו הערכית הנחרצת בפרשת אלאור אזריה.

אכזבתו של הררי מכשלון הצבא, על כל דרגיו (למעט הלוחמים), ב-7 באוקטובר, מרה ועמוקה - בלי לפטור מאחריות עליונה את הממשלה. בעיניו אין תחליף לוועדת חקירה ממלכתית; ובה בעת להתגייסות של צעירי ישראל לתקן את שנשבר, בצה״ל ובכלל.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי