יוסי היימן חלק ב׳: כדי להתחנף לנתניהו, ברקת התבזה בקריאת מחלף על שם אביו

כשיוסי היימן היה באחת מארבע תקופותיו בבית-הספר לקצינים, מצוער למ״פ למג״ד למפקד בה״ד 1, נרצח ראש הממשלה ושר הבטחון, הרמטכ״ל לשעבר, יצחק רבין. היימן הזדעזע וחלק את רגשותיו עם פקודיו. אחר כך ספג זעזוע נוסף: התברר לו שבגדוד בית-הספר למ״כים, תפקיד קודם שלו כמפקד, אחד ממפקדי הכיתות תחתיו היה הרוצח יגאל עמיר.

בשיחה כפולה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים היימן על ילדותו ונערותו במשפחה דתית בחיפה ובישיבת נתיב מאיר בירושלים, שבוגריה היו מראשוני האלופים חובשי הכיפות במטכ״ל (חוץ מהרבנים הצבאיים הראשיים). היימן עצמו הסיר את כיפתו בשירות החובה שלו, כשנתקל בצעירים חילוניים איכותיים והסיק שלהתנשאותו של הנוער הדתי אין יסוד.

היימן עבר מהנח״ל לגולני והיה שם קצין מבצעים חטיבתי, קצין אג״ם, סמג״ד ופעמיים מג״ד, הכל בתקופת השהות הלחימתית בלבנון (ובאינתיפאדה בשטחים). הוא היה מראשוני הקולטים של קצינות מבצעים ונאבק בהתמדה באפליה ובהדרה של נשים, בצה״ל ובאזרחות.

כמפקד חטיבת בנימין, האחראי לבטחון האוכלוסיות הישראלית והפלסטינית כאחת, התעקש לאכוף את החוק ודרש מהממונים עליו בהירות במדיניותם כלפי מאחזי-פרא. גישתו הובילה למחלוקות עם ענפים מתנחליים במשפחתו ולתרעומת של נציגי המתנחלים בכנסת.

היימן התקומם על מינוי דוד זיני לראש השב״כ, פירסם את דעתו השלילית ושיגר אותה לזיני, שהגיב בהסכמה עם אבחנת היימן אך לא עם מסקנתה המעשית. 

אחרי שלושה תפקידים בדרגת תת-אלוף (מפקד אוגדה 98, קצין חי״ר וצנחנים ראשי וראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון) וראיון עם בנימין (בלי שרה) נתניהו כמועמד למזכירו הצבאי פרש היימן מצה״ל ונענה להצעת ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, להתמנות למנכ״ל העיריה. שם נתקל במציאות פוליטית בעייתית, בעיקר מרגע שברקת התחיל לכוון לירושת נתניהו בראשות הממשלה.

כמנכ״ל אשל-ג׳וינט נשאב היימן לאחת הסוגיות החשובות ביותר של העולם - וישראל - במאה הנוכחית: הטיפול בבני 70, 80, 90 ויותר. כמו בצבא, גישתו לנושא ולאחריותו משלבת מקצועיות וערכיות. אין לו נטייה לפוליטיקה, אך ספק אם יש בזירה הציבורית מנכ״ל-בכוח מתאים ממנו למשרד הרווחה.

אולפן: הילה ספקטור

הופק באדיבות יונתן הסן, TV7